במאמר הבא נראה כי אין חדש תחת השמש, וכי האפליה עדיין קיימת, אך שינתה פניה והפכה למורכבת יותר. על ידי סקירת מגמות נציג את מצב הנשים בשוק העבודה הישראלי, שברובו אינו מזהיר.

לבטח רבים מכם שמו לב לעובדה ששוק העבודה אינו כמו שהיה בעבר. עובד לא יכול להבטיח לעצמו ביטחון תעסוקתי לטווח ארוך. פעם היינו יודעים שמקום עבודה ילווה אותנו עד הפנסיה וכי נקבל את כל התנאים וההטבות שמגיעות לנו. כיום המצב אינו כזה ושוק העבודה הפך להיות שוק של חברות כח אדם ומעסיקים בקבלנות, שמנסים להתנער עד כמה שיותר מהענקת קביעות ותנאים לעובדיהם. העבודה, שנעשתה עד כה בתוך הארגון, מוצאת החוצה אל ארגון אחר, שעושה אותה יותר בזול. תופעה זו נקראת "אאוטסורסינג. נשים סובלות במיוחד ממצב זה.

אך לפני שניכנס לסקור את המגמות השליליות של העסקת נשים בישראל, נסקור מעט את המגמות החיוביות, שכן לא הכול שחור, והבטחנו להעניק לכם תמונה מורכבת.

משנות ה-60 החלה כניסה מאסיבית של נשים אל שוק העבודה הישראלי. על פי הלמ"ס, שיעור ההשתתפות של נשים בכוח העבודה בישראל ממשיך לעלות בהתמדה והגיע בשנת 2006 ל-50.4%.

חלה גם עלייה דרמטית בהשכלת הנשים. כיום נשים מהוות כ-60% מכלל מקבלי התואר הראשון ומהוות גם כמעט מחצית מהסטודנטים בפקולטות היוקרתיות (משפטים, רפואה, מדעי הטבע).

נשים גם החלו להשתלב יותר במקצועות חופשיים בהיי-טק ובניהול. כ-25% מכלל המנהלים בהיי-טק הן למעשה מנהלות.

כמו כן, נחקקו מספר חוקים לטובת נשים שגם מגנים עליהן בשוק העבודה הישראלי וגם מעודדים הישגיות.

למרות הנאמר עד כה, מצב הנשים בשוק העבודה אינו כה ורוד.

יש הרבה יותר נשים לא מועסקות, לעומת גברים לא מועסקים. כמו כן, כ-40% מכלל הנשים שכן מועסקות, מועסקות במשרה חלקית, לעומת כ-15% מהגברים. כמעט כרבע מכלל אותן נשים דיווחו כי הן עובדות כך שלא מרצון.

נשים גם מרוכזות ב"מקצועות נשיים" ושכרן נמוך משכרם של הגברים, גם אם הם עובדים באותה עבודה. כ-60% מכלל משתכרי שכר המינימום הן נשים, כ-65% ממקבלי השלמת הכנסה הן נשים וכ-60% מהמובטלים הן נשים מובטלות.

נשים ממשיכות להתרכז בשישה משלחי יד "נשיים מסורתיים", המאופיינים בשכר עבודה נמוך (מטפלות, עובדות הוראה, מזכירות ופקידות, מוכרות, עובדות ניקיון, מטבח ומכבסות), בעוד הגברים מפוזרים בכל קשת המקצועות האחרים.

נשים מרוויחות כ-65% מהכנסת הגבר, אפילו אם הם עובדים באותה עבודה, ויש להם אותו רקע של גיל, ותק וניסיון.

נשים הותרו להיכנס לשוק העבודה, שכן היום כל משק בית זקוק לשתי משכורות על מנת להתקיים בכבוד. אך התפישות החברתיות המפלות אודות נשים מונחות גם בבסיס שוק העבודה ומארגנות אותו.

ראשית ההפרדה העיסוקית בשוק העבודה הולמת את התפישה ההיסטורית של הנשים כעזר כנגדו, כתומכות. נשים נתפשות כמפרנסות משניות, וככאלה שלכאורה עובדות במשרות חלקיות מתוך בחירה. אך זה לא כך. ממחקרים מסתבר כי בשוק העבודה יש עדיפות לגברים במשרות מלאות אל מול נשים. עובד אידיאלי נתפש כאדם שמתמסר טוטאלית לעבודתו, ובשוק עבודה שאינו מותאם לחיים המשפחתיים – האישה נמצאת בעמדת מיעוט, שכן האישה היא זו שעדיין מצופה גם לטפל במשפחה. הגבר, לעומת זאת, משוחרר מעבודות הבית, מהריון, לידה והנקה.

בישראל, בניגוד למדינות אחרות, שוק העבודה אינו ידידותי למשפחה. שעות העבודה אינן גמישות, אין החזר הוצאות או הכרה במס על טיפול בילדים, אין יום לימודים ארוך לילדים או חופשות מקוצרות, במקביל ישנה עלייה מתמדת בפיטורי נשים על רקע הריון ולידה.

העובדה שאישה נשאלת מדוע היא יוצאת לשוק העבודה, כבר מראה כי יש תפישות שונות לגבי עבודת נשים וגם ציפיות שונות. גבר לעולם לא ישאל שאלה זו. היותו בשוק העבודה נתפש כמשהו ברור ומובן מאליו.

נשים גם נתפשות ככאלה שאמורות לחוש בקונפליקט בין התפקידים הביתיים שלהן לבין עבודתן בשכר. תמיד אישה נתפשת ככזו שתעדיף להישאר בבית ולא לעבוד. גם אם האישה עצמה חשה בקונפליקט כזה וגם אם לא, המעסיקים והסובבים מתייחסים לאישה דרך המנגנון הזה. זה מוביל להנחה שנשים לא תמיד נאמנות לתפקידן, למרות שבפועל נשים עובדות מוצאות דרכים לשלב בין הבית לעבודה. זה משפיע גם על סיכויי האישה להתקדם מאוחר יותר אל עבר הפסגה.

כשנשים כבר נמצאות בשוק העבודה, אזי מופעל עליהן לחץ כפול להשתלב היטב בשוק העבודה ובד בבד לתפקד כהורה אידיאלי.

גם בין גברים ונשים בעלי משלחי יד אקדמיים יש פער גבוה בהכנסה – אישה מרוויחה כ-80% מהכנסת הגבר. פערים אלה מרמזים על כך שאין באמת תחרות הוגנת בין פרטים על משרות ועמדות בשוק העבודה, אלא יש אפליה בסיסית על סמך מגדר.

התחום האקדמי אמנם יותר פתוח לנשים מבעבר, אך ככל שמתקדמים בתארים, היתרון הנשי שראינו בתואר הראשון – הולך ומצטמצם. כך גם אחוז המנהלות הוא קטן. אם נשים מצופות לגדל ילדים, הן נעצרות במרוץ של הקריירה. המבנה הזה גורם לכך שנשים מתקדמות לאט יותר, או אף עוצרות את קידומן.

עוד בבית הספר נשים מנותבות למקצועות ההומניים שנחשבים פחות יוקרתיים ואילו בנים מנותבים למקצועות הריאליים היוקרתיים. ההסללה הסמויה הזו משפיעה לאחר מכן על ההכנסה לכל החיים, ומעניקה יתרון רב לגברים (ולא רק להם, נמצא כי ההסללה תקפה גם לגבי מזרחים, שמנותבים גם הם למקצועות ההומניים).

לאור הממצאים הללו קל לומר כי הנשים אשמות במצבן. מי שרוצה להתקדם – תתקדם. אך פני הדברים אינם כה פשוטים. כשיש מבנים שהם גדולים מאיתנו, ופועלות בהם לוגיקות נשגבות מעינינו, ניטלת מאיתנו זכות הבחירה. אנו מובלים על ידי יד נעלמה.

נשים מהוות רוב בקרב אוכלוסיית העניים בישראל. נשים חד הוריות, נשים מזרחיות ונשים ערביות "מככבות" בתחתית סולם ההכנסה. אך למרבה ההפתעה יותר אמהות חד הוריות משתתפות בכוח העבודה מאשר נשים נשואות, ועדיין כ-35% מכלל המשפחות החד הוריות נמצאות מתחת לקו העוני

.

שיעור המזרחיות ושיעור האשכנזיות בשוק העבודה הוא זהה, אך מזרחיות מרוויחות הרבה פחות, בעיקר בגלל מיקומן הגיאוגרפי – מגורים בפריפריה.

נשים ערביות – מעבר לחסמי תרבותן בנוגע ליציאה לעבודה, נתקלות גם בדרישות סף בקבלה לעבודה בשוק הישראלי – שרות צבאי, עברית כשפת אם, אזור מגורים וכדומה. אלה מצמצמים את האפשרויות התעסוקתיות העומדות בפני נשים ערביות.